במחילת הארנב

הזעתי למרות שלא היה ממש חם, הזיעה גלשה במורד גבי ואחורי אוזני, אני כבר הייתי צריך להכיר את זה, סימנים של ניצני החרדה, הרי החרדה היא בת לוויה קרובה שלי בכול פעם שאני עומד בפני משהו שאינני יודע כיצד הוא עומד להגמר היא באה וחובקת את כתפיי; בוא, היא אומרת בוא ואשגיח עליך. זיעה קרה, … המשך לקרוא במחילת הארנב

ילדות באור המסמא

גדלתי בקיבוץ. קיבוץ של השומר הצעיר בשנות השישים, בצפון הארץ היה; במבט לאחור; מקום מוזר לגדול בו (אז כמובן זה לא נראה לי מוזר) עד כיתה ו' לא הכרתי כמעט אנשים שגרו מחוץ לקיבוץ (איזו דודה ומשפחתה שהיינו פוגשים אחת לכמה חודשים ועוד משפחה אחת של קרובים רחוקים שהילדים שלהם היו מגיעים כל קייץ) גם … המשך לקרוא ילדות באור המסמא

תקווה

"זמן הוה וזמן עבר שניהם אולי הוים בזמן עתיד וזמן עתיד אצור בזמן עבר. אם הזמן כולו הוה לעד הזמן כולו לא יפדה" ת.ס אליוט מתוך ארבעה קוורטטים (תרגום אסתר כספי) כואבת לי כף הרגל, כאבה לי הבטן כל היום, בצהריים כאב לי הראש. אז אני יושב ובוהה, קוראים לזה למדוט, אני סתם בוהה, יושב … המשך לקרוא תקווה

בטיפול

לרגע אחד כשאני מצליח להתנתק מרעשי הרקע של החיים אני שומע את הצליל, הצליל של השקט, הצליל שעליו שרו סיימון וגרפונקל, הצליל שאותו שמעתי למשך שבריר של שנייה בבוקר אחד ביולי אלף תשע מאות שמונים ושלוש, צליל התודעה המתבקעת לשניים. שנים רבות לאחר מכאן המשיך אותו הצליל ללוות אותי, תמיד תקוע במעמקי התודעה, לא עוד, … המשך לקרוא בטיפול

רונית מטלון

אישה קטנה ואלגנטית, חכמה וחריפה, מקורית ומעניינת. כן אני מודה ולא אבוש הערצתי אותה ואת כתיבתה. היא אולי האדם שהכרתי שהשפיע עלי יותר מכול. המורה המיוחדת ביותר שהייתה לי, עם יש בעבורי מישהו שאני יכול לומר עליו שהיה לי מורה לחיים זו היא, רונית. אני יכול להרבות בסופרלטיבים עד אין קץ, כמה מיוחדת, חכמה ונדיבה … המשך לקרוא רונית מטלון

הרוח בצמרות (שם זמני) פרק ג'

עשר לירות ארץ-ישראליות, מהיכן הוא ישיג עשר לירות ארץ ישראליות? הרי אין לו לתלמיד בטיץ כל רכוש, אז כסף? ועוד עשר לירות? הנער המתולתל נאנח, לחץ באצבעו לגשר אפו את משקפיו העבים והתיישב על המיטה, ממולל  בידיו את צרור הנירות הדקים, הוא נאנח שוב וקיפל בעדינות את הניירות ודחק אותן מחתח למזרון. בחוץ החלה השמש … המשך לקרוא הרוח בצמרות (שם זמני) פרק ג'

הרוח בצמרות (שם זמני) פרק ב'

שלום קוראי היקרים, מצורף פרק ב של הרומן. אשמח להערות. הרוח בצמרות- פארק ב' אבי מת בסוף הקיץ, בימים שהחום מעיק והאור מסנוור אבל בשעות שלפנות ערב כבר אפשר להרגיש רוח קלה בצמרות העצים ובמערב מתקבצים להם עננים חולפים שמרככים את אורה של השקיעה. אבי מת בסוף הקיץ, בשלווה, רוח קלה נשבה בצמרות האורנים בחורשה … המשך לקרוא הרוח בצמרות (שם זמני) פרק ב'