דודי השופט המחוזי דורבן

%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%9f

"תלמיד תיכון מרמאללה קולע כל הלילה חלות

במאפיה יהודית. ינץ אור ששי חלי שבעתיים

בטרדת התכונה לקדש. יבוא האוטו של המאפיה

בעל הדלתות האוטומות, ששבלת מלכסנת נחתכת עליו כשהן נפתחות.

החלות לוהטות וחורכות את כפותיו.הוא תופס וזורק, נפטר מאחת

ושוב מתגלגלת אחרת, מבריקה מביצה, זהבת שמשמין.

צפרים שרות מגגות הרעפים ומעל מטעי השקדים.

הילדים שבחופש מכינים אבנים לחילים היהודים."

יום חמישי במאפית אנג'ל- דליה פלח

השירים של דליה פלח מטלטלים אותי, גורמים לי להרגיש חשוף. בכול שיר מה שמדבר אלי הוא הפער, הפער בין הסיפור המסופר לבין זה הקורה בפועל. הטקסט שמתחת למלים הכתובות ובאמצע, בטווח אני מרגיש את החרדה, החרדה הקיומית שגורם הפער הזה בין מה שקיים למה שמדומיין שקיים. השירים הם לכאורה קונקרטים, עוסקים בכאן ועכשיו, אבל טעונים בנגיעה, קמצוץ של אבקה מטאפיזית שמרימה את שמיכת הקונקרטיות וסוטרת לי, לקורא. כשאני קורא בשיריה של דליה פלח יש לי יובש בפה, דופק מואץ וזיעה קרה. האם לא זה מה שאנחנו מבקשים מיצירת אומנות?

את דליה פלח גיליתי בין דפי המוסף הספורתי של הארץ, ומהשיר הראשון שקראתי, נכבשתי. קול יחודי, עוצמתי ומרגש.

דליה פלח הוא שם עט של משוררת אשר שמה אינו ידוע. פרסמה עד כה שני ספרי שירה: "דודי השופט המחוזי דורבן" עם עובד 1997 ו"2003" עם עובד 2003.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s