רוח האדם

שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.

כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין באדם,
גם ברוחו, רוח עז. ….

שאול טשרניחובסקי "אני מאמין"

כחלק מתהליך ההחלמה מהטראומה והאלכוהוליזם התחלתי לפני כשנתיים לתרגל מדיטציה. המדיטציה עזרה לי להגיע לרגיעה גופנית מסויימת אבל הגבירה אצלי תהיות פנימיות. כהשתחלתי להיות מודע למה שקורה לי בגוף, החל הראש שלי לשאול שאלות. השאלה הראשונה היתה מה קרה לי ולמה? אחר כך ניסיתי (ועודני מנסה) להבין מה קורה לי עכשיו? איך משפיעה עלי המדיטציה? האם התודעה שלי משתנה? או שמע היא רק מתבהרת. האם מתחולל בי שינוי פנימי? או שזהו תהליך של הבנת העצמי שלי. האם אני מגייס בי כוחות חדשים? או רק מעורר כוחות שהיו בתוכי רדומים. בקיצור התחלתי לתהות האם המדיטציה מכניסה לתוכי דברים חדשים או שרק מעוררת דברים שהיו בי תמיד וחיפשו דרך לביטוי.תשובות עדיין אין לי, אבל שתי תובנות מעורפלות אני מצליח לנסח לעצמי. האחת היא ששנים רבות היתה התודעה שלי רדומה, שהתקיימה בי הפרדה בין הגוף להרגשותיו, שחייתי בניתוק (אני לא אוהב את ההפרדה הדיכוטומית לגוף ונפש, אני מרגיש וחושב שמדובר ביחידה אחת בעלת מספר מופעים) מהרגשות שלי, שבתוכי השתררה אנדרלמוסיה של כאב שאותה ניסתי להטביע בים של אלכוהול וככול ששתיתי יותר כך כאב לי יותר, כשכול שהייתי ממוסך יותר כך הייתי יותר בדיכאון. התובנה השניה שנדמה לי שהגעתי אליה היא שיש בי אמונה, לא אמונה דתית, להפך ככל שהעמקתי בהתבוננות לתוך התודעה שלי כך התחזקה בי הידיעה שאני אתאיסט והידיעה הזו הגבירה בי את האמונה (אפשר לומר שאני אתאיסט מאמין) האמונה בכוחותי, האמונה ברוח האדם, האמונה ביכולתו של האדם לברוא את חייו ללא צורך באותות חיצוניים, ללא צורך בריטואלים טקסיים, האחיזה האיתנה ביותר שלי היא בי, בתודעה שלי. אותה תודעה שיצרה בתוכי כאב ודיכאון והרס כלפי יכולה להשפיע אהבה וטוב כלפי חוץ. אני עדיין צועד בדרך חתחתים, אבל מרגיש שעברתי שלבים בדרך והאופק מתבהר מיום ליום. השלב הראשון היה להפסיק לשתות, להפסיק להתעלל בגוף שלי, להפסיק את ההשפלה העצמית הקרויה אלכוהוליזם. השלב השני הוא התבוננות פנימה, חקירה פנימית של הכאב ופירוקו. השלב השלישי היא מציאת הטוב בתוכי והשלב הרביעי הוא העלאת הטוב הזה לעולם. את השלב הראשון אפשר לומר שעברתי ושאני נמצא היכן שהוא בין השלב השני לשלישי (את השלבים הללו אני מדמה לא כמדרגות בעלות קווי מתאר ברורים אלא יותר כמצוק שאתה נע עליו במעין ספירלה). אני מרגיש כשגם כשאגיע לשלב הרביעי לא יקרו שני דברים, האחד הדרך והעבודה בדרך לעולם לא תסתיים והשני שלעולם לא תהיה כפרה, כפרה על כך שכשהייתי חייל צעיר לקחתי חיים מאנשים אחרים, זו ידיעה שאצטרך ללמוד לחיות איתה וחלק מהידיעה היא שלא אלכוהול ולא דיכאון יכפרו על כך, אבל עם אצליח להביא ולו מעט טוב לעולם יהיה בכך מרפא ולו מזערי לרוח האדם שבעולם.

תגובה אחת בנושא “רוח האדם

  1. עידן היקר, חיבוק ענק על השיתוף.
    על היכולת לכתוב את הכאב, לגלות קצת מהמשא הבלתי נתפס, לשתף קצת במסע שלך אותו אתה עובר צעד צעד. נשארתי רק עם קצת מילים. תודה תודה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s