הרוח בצמרות (שם זמני) פרק א'

מי זה זמן רב שאני מנסה להתחיל לכתוב רומן, אחרי הרבה מחיקות אני שמח להציג את הפרק הראשון מתוכו, להנאתכם.

להב הברזל הכבד פער חריץ מחייך במשטח האדמה האטום,  הטרקטור האפור נאנק על זחליו, הלהב החלוד שקע לתוך המשטח השחור, הקשה, הזחלים חרקו, עשן שחור טרטר מתוך הארובה הצרה של הD-3 תרומת הסוכנות, האיש הצעיר והקרח סידר את משקפיו למול השמים החיוורים, עגל זיעה נשר במורד גשר אפו, הוא הוריד הילוך בטרקטור הזקן, עננת אבק עלתה מלהב החורק, דצמבר אלף תשע מאות חמישים ושש היה שחון.

השמש החולנית פנתה מערבה, חבורת עורבים אפורים התקבצה לאורך התלם החרב מנסים ללקט את שפלט הלהב החלוד, זוג אנפות בקר הביטו בהתקבצות בתקווה וחשש מחכות לפירורים שייעלמו מעיני העורבים. הלהב פילח מאורת עכברים שנמלטו במרוצה לאורך התלמים,  הקרח; שנהג את הטרקטור שגופו מוטה בזווית לאחור סוקר בעין אחת את התלם היבש ובעינו השנייה מתמקד בשורת הקזוארינות המאובקות שבקצה השדה;  הביט מרותק ממרומי כיסא הברזל בדיה השחורה שנחתה בעוצמה מגובה רב מתרסקת אל הארץ ונוסקת כשעכבר אפרפר מצווח בטפריה. מסיר לרגע את ידו מידית הכיוון של המחרשה ומהדק בכוח את משקפיו לגשר אפו והזיעה גולשת במורד מצחו.

מין המערב החלה רוח קרירה נושבת, עדיין אינה מביסה את החום אבל נושאת איזו שהיא תקווה כמוסה. הקזוארינות המאובקות נעו לאיטן, צלליותיהם מתארכות מזרחה, הD-3 הגיע בחריקת זחלים אל סוף התלם, הקרח משך בידית והלהב הגדול התרומם באנקה קלה, העורבים התקבצו מרעישים בצמרות השדרה, הקרח ישר את הזחל והחל נא לאורכה אל המחנה שעל הגבעה שאורותיו החלו אט, אט להעלות.

עוד לפני שעלה האור כבר נשבה השרקיה על העמק הקטן, במזרח התבהר לו עוד יום עכור, גלגל השמש כוסה ברקמה חצי שקופה של עננים מצהיבים, הרוח היבשה באה מהמזרח מאפירה את הרגבים השחורים ומוצצת מהם את שארית החיים. הזחל האפור חזר למרכז שורת העצים, לנקודה שבה סיים אתמול את יומו, הקרח הממושקף ישב במקומו הרגיל, על כיסא הברזל מוריד בדייקנות; לשונו מלחכת את שפתיו היבשות; את הלהב החלוד, הבודד אל תוך האדמה, הלהב חרק ופרץ פנימה, מחפש שכבות שהיובש עדיין לא קנה בהן שליטה, הזחל התיישר צפונה, הקרח הידק באצבע אחת את מסגרת משקפיו לאפו, ביד אחת נשא לפיו את קנקנן המתכת שנח בין רגליו, הוא לגם ועיווה פניו, שוב הוא קיבל כד שלא נוקה עד סופו משאריות החלב, הוא ירק לאדמה והזדקף בכיסאו. דצמבר, יובש, השנה כנראה שלא יעלה יבול מהאדמה, האם עלה בו געגוע לשלגים, לחריש בספטמבר בסוסים בלגים כבדים כשהיה אולי בן חמש ועמד בחברת אביו; בעל החווה ובנו; וצפו בפועל השכיר אוחז ברסן הסוסים ומנווט אותם על פני האדמה הדשנה. לא, כנראה שלא.

על העמק ירד ערפל חלבי, האוויר סמיך ולח הD-3 פילס באיטיות את דרכו בין הטיפות, הקרח הרכין את גופו קדימה אל עבר מכסה הפח המטרטר נושם את עננות העשן מהארובה הנמוכה, מאמץ את עיניו קדימה מנסה לשמור על יושרו של התלם, מנסה להבחין בשוליו של הנחל הקטן, היבש בטרם יחצו הזחלים גדתו. מאחור להקת הליווי הצרחנית של עורבים, אנפות וציפורי שדה קטנות יותר נאבקו בנקישת מקורים על המעט שפלטה האדמה החרבה, לפתע התרוממה מתוך כפל הקרקע ממש בחזית הזחל דמות, הולך על ארבע, שחור, צולע, מנסה לחמוק מהזחלים המאיימים הקרח משך בחוזקה "בסטיקים" ובלם את הזחל, הידק באצבעו בכוח את משקפיו לגשר אפו וקפץ מהזחל. הכלב שחור ומדובלל נעצר, מביט בו, רגלו האחורית הימנית הייתה באוויר, הקרח כרע על ברכיו והושיט את ידיו קדימה, על הכלב, כמעט בתחינה, הכלב הביט בו בחשדנות, האיש קם על רגליו, מאחורי הכיסא הייתה קופסת עץ קטנה בתוכה עטופים בבד דהוי היו שלושה סנדוויצ'ים עבים, נטולי צורה אחידה, האיש בצע אחד מהם, ירד על ברכיו והושיט לכלב, שהתקרב בהיסוס, מרחרח את שהציע לו מטיבו, הכלב חטף את פרוסת הלחם ונמלט על תוך בועת החלב, הקרח היטיב בלחיצה את משקפיו על אפו, ניער את מכנסיו וחזר למושבו שורק לעצמו קטע נשכח משיר עם ישן.

כשהחל הערפל להתפוגג והיובש חזר עם כי במתינות ראה הקרח את הכלב השחור והמדובלל כשהוא צולע מאחורי הלהב ובמרחק בטוח הוא הוציא מהארגז את הסנדוויץ' האחרון שלא אכל חצה אותו והשליך את מחציתו לאחור אל הכלב, אבל העורבים הקדימו אותו הלחם נבלע במקוריהם הגרגרנים, הקרח עצר את הזחל והגיש את המחצית השני לאפו של הכלב שחטף וברח הקרח לחש אתה רעב והביט בשמים, ליד שורת העצים הגיע טרקטור אדום שעליו רתומה עגלה קטנה, מתוך שני כדים גדולים ונוטפים שומן הונחה בצלחת פח מנת בשר לא מזוהה וערימת תפוחי אדמה שמנונים האישה במטפחת הראש שישבה בעגלה הגישה לו גם שתי פרוסות לחם, הוא החליף אתה ועם הגבר הצעיר שישב ליד ההגה משפטים ידידותיים והם יצאו לדרכם, הוא ישב בצל אחד העצים נשען בגבו על הגזע המחוספס בטרם החל לאכול שרק אל המרחב, הכלב המדובלל הגיע פחות חשדן אך עדיין זהיר, הקרח אכל את מחצית הצלחת ואז הניח אותה במרחק קצר ממנו מניח לכלב לבלוע ברעבתנות את המחצית השניה, אחר כך מזג מים לספל פח שתה ומזג שוב מניח לפני הכלב שקשקש בזנבו וכל אותה העת אינו עומד על רגלו האחורית הימנית. הקרח קם על רגליו והכלב קיפץ לאחור עם כי לא נמלט. האיש הידק באצבעו את משקפיו לגשר אפו ועלה לטרקטור, הכלב נשאר שרוע בצל העץ, מחכה לתלם הבא.

השרקיה הלמה ברגבים שהפכו לחול מתפורר שצבעו בהיר מצבעה של האדמה, הרוח היבשה וקרה נשבה ולא הביאה בכנפיה כל בשורה. רק עורבים מעטים קיפצו; יותר מתוך הרגל מנומס מאשר תקווה אמתית; מאחורי הלהב, במרחק בטוח עמדה חסידה בודדת, שנשרה מהמסע דרומה וכעת תשושה ומאובקת  אינה מטפחת תקוות צפרדעים כלשהי, הכלב השחור רבץ, אפו בין כפותיו, מתחת לאחד העצים, הוא הרים את ראשו כשהזחל עצר במרחק של מטרים בודדים ממנו והאיש הקרח והממושקף ירד ממנו, מהדק באצבע אחת בחוזקה את משקפיו לגשר אפו מתכופף ומושיט את ידיו אל הכלב, שרק זקף  את  אוזניו  והביט בו בתקווה מהולה בפחד, כשהזדקף הקרח בפתאומיות, ניתר גם הכלב, עומד על שלוש רגליו הטובות בעוד רגלו הפגועה תלויה באוויר מאחוריו, החסידה שחררה  קריאה צרודה לחלל והאיש הביט בה לרגע ופנה אל הטרקטור מוציא מתחת לכיסא עיתון מגולגל, הוא ניגש על הכלב, שנרתע מעט ופרש לפניו את העיתון, עצמות תרנגולת שבושלו במרק ושאריות של עור בהיר  "ומכובס" נחו עליו, רק שהתרחק האיש מעט מין העיתון וחזר אל הטרקטור נשען עליו והצית לעצמו סיגריה שדלה מכיס חולצתו, ניגש הכלב על המזון, תחילה רחרח אותו ואז בלעיסות גדולות ומהירות בלע את שאריות הבשר מלקק את העיתון מכל פרודות הטעם שעוד נותרו בו. הקרח חייך לעצמו, כיבה את בדל הסיגריה על הזחל ועלה עליו. הזחל סובב באיטיות מגרד את שפת הוואדי החולית, הסיבוב היה קרוב מידי לשפה והעפר המתפורר תחת הזחלים החל גולש במדרון, להב המחרשה הגדול והכבד התרומם באוויר הזחל הימני החל לאבד את אחיזתו בקרקע התחוחה הקרח אוחז "בסטיקים" נושך את שפתו התחתונה חרטומו של הD-3 מתנשא באוויר כלפי השמים חסרי השמש ושניה לפני שהוא מאבד את אחיזתו באדמה ומשתרע על גבו מצליח  הזחל השמאלי; בכוח דחיפת הסטיק והחלפת ההילוך; לגבור על ההידרדרות ולהתיישר חובט את החרטום האפרפר  בארץ, הקרח בתנועה מהירה; כששיניו חורצות את שפתו לכדי כאב חד; מצליח להרים את הלהב בטרם יתקע בשפת הוואדי ויחזיר את הטרקטור  לאחור, הטרקטור מתייצב והקרח לוחץ את משקפיו באצבע, בכוח לגשר אפו ומנגב ממצחו את הזיעה בשרוולו, הזחל מתיישר ופונה בחזרה על הקזוארינות בצלן ממתין הכלב השחור, ראשו חפון בין כפותיו, החסידה נעלמה, על ענף גבוהה התיישב לו עקב חורף, הכדור העכור שהיה השמש חצה את זנית השמים בדרכו מערבה והקרח חש רעב, מביט על מעבר לשדרה מצפה להופעת הטרקטור האדום והעגלה הקטנה.

עכשיו קם הכלב על רגליו, רגלו הפגועה תלויה באוויר, הזחל קרב והוא קשקש בזנבו, קודם לכן השאיר טרקטור אדום קטן שעגלה רתומה אליו כד מתכת בצל אחת הקזוארינות, היום דוחק ואין זמן להמתין, צריך להביא אוכל לזומרים בכרם ולמסקלים במורד הוואדי, הכד סגור היטב כך שהעורבים וכלבי הבר לא יוכלו לפתחו. הקרח דומם את הזחל הצהוב הידק את משקפיו לגשר בחוזקה וירד, הוא התיישב על הקרקע גבו אל הגזע, הכלב התקרב בהיסוס, עדיין לא מאמין בגורל ששפר עליו, וקרב על הקרח שפתח את הכד שבראשו היו מונחות שלוש פרוסות לחם מעט יבשות,  הקרח חילק את האוכל, כמעט שווה בשווה בין צלחת הפח לנייר העיתון והתרחק גזע אחד הצידה, הכלב קרב בהיסוס, צולע, מניע באיטיות את זנבו שקרישי בוץ יבשים דבוקים אליו, הוא זלל ברעבתנות את המזון ועוד ליקק את העיתון, הוא נפנה לאחור בבהלה כאשר הקרח הושיט עליו את ידו אבל עכשיו לא נמלט כבעבר אלא רק נותר, עומד על שלוש מרגליו ומביט בקרח שסיים לאכול לאיטו, לגם מכד המים, הצמיד את משקפיו בחוזקה לגשר אפו, נעמד השליך על הכלב קרום לחם אחרון וחזר אל הטרקטור.

מחצית השדה כבר חרושה, גלגל השמש החרב פנה מערבה, האוויר צהוב ורווי חול, הזחל סובב על מקומו ושב אל הקזוארינות הצמאות שבצלן המתארך המתין לו הכלב, רובץ ראשו בין כפותיו, עיניו בורקות בתקווה נוגה אל הטרקטור האפור,  המעשן, החורק על זחליו, שרוכבו הקרח מהדק בזה הרגע את משקפיו לגשר אפו בחוזקה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s