הרוח בצמרות (שם זמני) פרק ב'

שלום קוראי היקרים, מצורף פרק ב של הרומן. אשמח להערות.

הרוח בצמרות- פארק ב'

אבי מת בסוף הקיץ, בימים שהחום מעיק והאור מסנוור אבל בשעות שלפנות ערב כבר אפשר להרגיש רוח קלה בצמרות העצים ובמערב מתקבצים להם עננים חולפים שמרככים את אורה של השקיעה. אבי מת בסוף הקיץ, בשלווה, רוח קלה נשבה בצמרות האורנים בחורשה שמול חלונו ועורב קרא מראש אחד העצים. אבי נקבר באדמה הקשה והשחורה של הגליל שישים וחמש שנים אחרי שקבע בה את ביתו. חזרנו לאט בשביל הכורכר מבית הקברות, כלב עזוב נבח במרחק. אבי לא היה איש של דיבורים, איש של מעשים היה, מעשים קטנים, יומיומיים, איש שחי את חייו בצניעות ובשקט, איש שלו ורגוע. איש של קפה שחור במוסך ודיבורים על טרקטורים ומכונות חקלאיות. רק מדי פעם, בחטף היה מעלה איזה שהוא זיכרון, אנקדוטה מימים עברו, משהו שקשור בשדות או בצבא לעיתים רחוקות הלך רחוק יותר אל ילדותו באירופה, בגרמניה שלפני המלחמה, תמיד היה מדובר בסיפור משעשע או לפחות נחמד מעולם לא זיכרון קשה או מטריד. את משפחתו כמעט לא הזכיר. אבי חי בהווה וחשב על העתיד את העבר נעל מאחוריו והתעלם מקיומו כאילו לא היה.

בכול זאת לא הופתעתי כשלאחר מותו במעבה ארון הבגדים מצאתי חמישה פנקסים שחורים בכריכה קשה, כתובים בגרמנית בכתב קטן וצפוף, העמוד הראשון מתוארך לחמישי לינואר שלושים ותשע והאחרון לשלושים במרץ ארבעים ותשע, עשור שלם מחייו שלא ידעתי עליו כמעט ולא כלום, הבעיה שגם לא ידעתי גרמנית, חוץ מ"שייסה" ו"שווין" . אני היסטוריון בן חמישים ושתים, גרוש, מעשן כבד ואוהב לשתות (ולא מים). החיים הובילו אותי להרצות מול תלמידים מנומנמים במכללה קטנה ומעט נידחת. ההתמחות שלי היא ההיסטוריה של ספרד ואמריקה הלטינית ואני מלמד קורס מבוא לתלמידי שנה אלף לתלמידי מדעי החברה, שהקורס הזה הוא חובה לא נעימה בשבילם.

עכשיו הייתי צריך למצוא מישהו דובר גרמנית רהוטה שיסכים לתרגם את פנקסים השחורים. דרכי אל פרופסור אהרון מאייר לא הייתה פשוטה. בתחילה פניתי לבית התפוצות אבל שם הוסבר לי שאין להם כוח אדם להתעסק בזיכרונות אישיים, אחר כך נסתי את מזלי בחוגים להיסטוריה באוניברסיטאות הגדולות גם שם לא גילו עניין בזיכרונותיו של יהודי גרמני שמת, אבל בחוג להיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון פגשתי את פאני מזכירת החוג, אישה בת בלי גיל (אני מעריך שהיא בת בין ארבעים וחמש לשישי), חמורת סבר ששערה הקצוץ  היה צבוע בחום מלנכולי. היא רשמה את פרטי בקפידה והבטיחה (בנגוד לשאר האוניברסיטאות שדחו אותי בקרירות מבלי להניד עפעף) שתיצור איתי קשר עם ימצא מישהו שזיכרונותיו של יקה זקן יעניינו אותו.

חלפו כמעט שלושה חודשים, הפנקסים נחו להם בפינת שולחן העבודה שלי בדירת החדר וחצי שבה אני מתגורר בסמוך למכללה, שתיתי ויסקי זול ועישנתי עוד סיגריה מיותרת כשאני עובר על מבחני אמצע הסמסטר של תלמידי הלא מעניינים כשצלצל הטלפון ופאני, מנומסת ועניינית הייתה על הקו. יש מישהו שמתעניין בפנקסים שלך בשרה לי, יותר נכון מישהי, דוקטורנטית צעירה בשם גלית בן-ישראל שעושה מחקר על יהדות גרמניה לפני השואה, היא אומנם מתעניינת במשהו מאוד ספציפי אבל תשמח עם תיצור אתה קשר. להפתעתי בטרם ניתקה ביקשה פאני שאודיע לה, עם אפשר, איך מתקדם הנושא. רשמתי את המספר של של אותה בן-ישראל והודיתי לפאני על הטרחה. מילאתי את הכוס והסתכלתי על התקרה, כתמי מים ישנים ציירו עליה צורות אבסטרקטיות. לא תליתי תקוות גדולות בדוקטורנטית הצעירה אבל התגברתי על ההיסוס וחייגתי עליה. היא נשמעה לא כצפוי נמרצת ודעתנית את הדוקטורט היא עושה על תגובת יהודי גרמניה לליל הבדולח ואולי בזיכרונותיו של נער גרמני צעיר תמצא מידע שעשוי לסייע לה. היא אינה קוראת גרמנית בצורה שוטפת אבל המנחה מכיר כמה אנשים שיכלו לעזור, קבענו להיפגש. ביום החופשי שלי ארזתי את הפנקסים ונסעתי לבאר-שבע.

הגברת בן-ישראל הייתה בחורה גרומה ורזה בשנות השלושים לחייה לבושה בחצאית ארוכה ולא מחמיאה ושביס לראשה היא הייתה יבשושית ועניינית, היא שתתה נס קפה עם חלב סויה ואני עמדתי בפיתוי ושתיתי קפה שחור. היא דפדפה ברפרוף בפנקסים והבטיחה להחזיר אותם אחרי שתראה אותם למנחה שלה. השבעתי אותה שתשמור  עליהם כבבת עינה והיא הפטירה "בעזרת השם".

עשרה ימים לאחר מיכן היא התקשרה אלי ונשמעה מעט נלהבת, לא נראה לה שהפנקסים יוכלו לעזור לה במחקר שלה, אבל כן הם סקרנו אותה והיא תשמח לעזור לי למצוא מישהו שיתרגם אותם, היא הבטיחה להתקשר בעוד כמה ימים. כבר למחרת בערב היא השאירה לי הודעה שפרופסור אמריטוס אהרון מאייר מומחה לבלשנות גרמנית ישמח לפגוש אותנו ואת הפנקסים. הדלקתי סיגריה ופתחתי את המחשב, בגוגל היו רק שלוש שורות קצרות על פרופסור מאייר: בן שמונים ושמונה, יליד פראג, לימד בקיימברידג', חי בתל-אביב. יומיים לאחר מכן פגשתי את בן-ישראל בכניסה לדירתו הצנועה של הפרופסור בצפון הישן של תל-אביב. פרופסור מאייר היה בריה נמוכה בעלת קרחת גדולה ומבריקה, הוא נע בזריזות מפתיעה לגילו, אחרי שהגיש לנו תה ועוגיות פרג (מבלי ששאל לרצוננו) לקח את הפנקס הראשון והחל מעלעל בו, פתאום נעצר מצחו התקמט והחל קורא בריכוז, שנינו ישבנו בשקט נועצים מבטים מקווים, לפתע סגר את הפנקס בחבטה ונטל הפנקס השני, כעשר דקות קרא בו בריכוז ואז הרים את ראשו ומצמץ בעיניו "אוצר" הוא אמר בקול שורקני "יש לכם פה אוצר" אתה מסכים לתרגם את זה, שאלתי. "מסכים?" "בוודאי שאני מסכים, יש כאן תיעוד מדהים של חיי בחור צעיר בתקופה מרתקת, ונראה לי שחבויים פה גם כמה סודות שיעניינו אותך" אמר, ונעץ בי את עיניו שרק כעט הבחנתי בבהירותן המפתיעה לגוון פניו השחום. ידעת למשל, אמר שאבא שלך היה בבריגדה? ידעתי משהו, מלמלתי. הוא לקח את הפנקס השלישי, עלעל בו ושקע בו מספר דקות, אחר כך הרים את ראשו ונעץ בי את מבטו הבהיר, וידעת שהיה במוסד לעליה ב'? שהבריח יהודים מאירופה לארץ? לא, אמרתי. הוא נאנח אני עצמי עליתי בעזרתם, אולי הוא בעצמו הבריח אותי דרך האלפים? אפשר לעשן? שאלתי. לא, אמר העישון הורג. כל אותה עת הייתה גלית (בן-ישראל)  יושבת קפואה שספל התה בידיה וראשה רכון קדימה. כתוב פה משהו על המשפחה? שאלה לפתע, זה לא מסקרן אותך? פנתה אלי. לא הרבה ממה שראיתי, הפרופסור. אבל ידעת של משפחה שלך הייתה חווה בצפון גרמניה? ושסבא שלך היה קולונל בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה? לא היה לי שמץ של מושג, אמרתי. אני מיד מתחיל לעבוד על זה, אמר, תתקשרו עוד כמה ימים אוכל להקריא לכם את הדפים הראשונים. הרגשתי שראשי סחרחר, קמנו ללכת. פרופסור מאייר לחץ את ידי בחזקה, מטלטל אותה בעוצמה מפתיעה, כלפי גלית הוא הפנה קידה תיאטרלית. כשהיינו בחוץ הדלקתי סיגריה, איך מצאת אותו? שאלתי סיפור ארוך אמרה. סיפור בתוך סיפור מלמלתי לעצמי. נפרדנו לשלום ואני עשיתי את דרכי לבר הראשון שנקרא בדרכי. למחרת בבוקר ברכבת צפונה ראשי כאב ובחילה אחזה בי. אבל כשהגעתי הביתה (הייתה חופשת סמסטר) אחרי שני כדורים ובטרם השתרעתי על המיטה צלצלתי לפאני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s