תקווה

"זמן הוה וזמן עבר

שניהם אולי הוים בזמן עתיד

וזמן עתיד אצור בזמן עבר.

אם הזמן כולו הוה לעד

הזמן כולו לא יפדה"

ת.ס אליוט מתוך ארבעה קוורטטים (תרגום אסתר כספי)

כואבת לי כף הרגל, כאבה לי הבטן כל היום, בצהריים כאב לי הראש. אז אני יושב ובוהה, קוראים לזה למדוט, אני סתם בוהה, יושב בישיבה מזרחית נושם ומשתדל לא לחשוב על כלום, משתדל כי מחשבות זה כמו זבובים אתה פותח את החלון להוציא את אלה שבפנים ומיד נכנסים אחרים. אז אני יושב ובוהה, מגרש את המחשבות, מנסה לא לדעת מה אני מרגיש כרגע, רוצה לצוף בתוך הרגשות הסותרים, כמיהה, עצב, תקווה, מלנכוליה, שמחה, יאוש, בדידות, פחד, חמלה והכרת תודה. הכרת תודה לעולם על כך שאני קיים, עם כל חוסר חשיבותי משמח אותי לדעת שיש לי קיום כלשהו, אפילו עם הוא לא בהיר לי, אפילו עם הוא פרדוקסלי, אפילו עם חלקו גורם לי סבל. אני יושב ובוהה מול הקיר, הנשימה עמוקה ואיטית המוח מתכסה בשכבה דקה של כפור, אני צף ומתנגד, בשליטה וחסר אונים. הביולוגיה והפיזיקה שלי מונכחים. אני חומר ואני אנרגיה, קולט ומשדר, טוב לי ורע לי ואדיש לי. אני חי כנראה ואולי אני כבר מת. אבל כנראה שעדיין לא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s