חשכת סוד

"אם אפגשך, לא יהיו רמזי ציפורים דקות-גו-וכנף. הם יהיו כמילים אפלות שחשכת סוד עמקן תכאיבך במכאוב."  אברהם חלפי עם אפגשך הוא עמד ברחוב, סיגריה בפיו, ידיו בכיסיו, שערו פרוע ובעיניו אימה. לא אימה פרועה, אלא שקטה, כומסת סוד. הסוד שהוא גם שלי. "ההלם" אני קורא לו, הסוד הקטן שלי ושלו. אנחנו מתחבקים, לא חזק מדי, … המשך לקרוא חשכת סוד

סיפור

שלום לכולם. את הסיפור הבא כתבתי בערך עשר שנים אחרי שהשתחררתי מהשירות הצבאי...הוא קצת ארוך, מקווה שתהיה לכם סבלנות. שבע מנות חיים   "כשאחי הבכור חזר מן המלחמה היה על מצחו כוכב כסף ומתחת לכוכב תהום" זבגנייב הרברט-גשם תרגום דוד ויינפלד.   אלי חביתת ירק הכי קל להכין: דבר ראשון (וזה בכלל כלל בבישול) להכין … המשך לקרוא סיפור

מעוף היונה

"חיים של אדם הם ברק של אור בתוך החשיכה"  לואי פרדינדד סלין כיצד נספר סיפור? ישנן דרכים רבות לספר סיפור. האם הצורה משפיעה על התוכן? האם התוכן מכתיב את הצורה? האם בכלל מדובר בשני דברים נפרדים? הספר מעוף היונה מאת יובל שמעוני מאתגר את השאלות הללו וגם מספר סיפור יפה, מרתק. הספר בנוי משני סיפורים … המשך לקרוא מעוף היונה

אלגיה לעת פרידה

"יערות עלו באש אבל הם קלעו ידים על צאוור כמו זרי ורדים אנשים נסו למקלטים - הוא אמר כי לרעיתו שער בו אפשר להסתתר מכסים בשמיכה אחת לחשו מילים חסרות בושה מזמור הנאהבים כשהיה רע מאוד קפצו אל העינים שמנגד וסגרו אותן חזק כל כך חזק שלא הרגישו באש אשר הגיעה עד הריסים עד הסוף … המשך לקרוא אלגיה לעת פרידה

פטגוניה

הו פטגוניה, פטגוניה...אני לא זוכר בן כמה הייתי כשקראתי בפעם הראשונה את ילדי רב-החובל גרנט (בטח בן עשר או אחת-עשרה) אבל אני זוכר את טעמה המתוק של המילה: פטגוניה, מילה שהיא קסם, מילה שהיא הרפתקאה. ברגע שעלתה המילה על שפתי ידעתי שאגיע לשם, למרחבי האין חקר של דרום אמריקה. בילדותי היתה היבשת הדרומית משאת נפש, … המשך לקרוא פטגוניה

אלוף בטלות

"הישיבה באפס מעשה כרוכה בעבודה קשה" אוסקר ווילד האם בטלה היא פשע? האם עצלות היא מחלה? בחברה המודרנית התשובה לשתי השאלות היא כן, התרבות בה אנו חיים מקדשת את המעשה, את הפעולה, את התנועה. אי עשיה, בטלה ועצלות הן תופעות מגונות. טום הודג'קינסון מציע מבט אחר על העולם, עולם שבו בטלה היא חופש, שבטלה פרושה לחיות את … המשך לקרוא אלוף בטלות

אירלנד

כשהייתי בן חמש-עשרה התאהבתי, התאהבתי בארץ אחרת, באירלנד. התאהבתי באירלנד בזכות ספר לא עבה: "דאבלינאים" של ג'יימס ג'ויס. דווקא ג'ויס שתיעב את אירלנד גרם לי להתאהב בה. הרומנים הגדולים של ג'ויס נחשבים לפסגת יצירתו (ולפסגת הספרות בכלל) אבל בגיל חמש-עשרה כשקראתי בפעם הראשונה (מבין עשרות) את "דאבלינאים" הבנתי למה אני אוהב לקרוא, למה אני אוהב … המשך לקרוא אירלנד